"מה אם נארגן מרוץ ואף אחד לא יגיע?…" שאלו את עצמם "Le Velocipede", המארגנים של המרוץ הראשון בהיסטוריה, שתוכנן להיות מרוץ קצר באזור פאריז בשנת 1887. משתתף אחד בלבד הופיע למרוץ…
האירוע המאורגן הבא היה בשנת 1894. מרוץ מכוניות מרואן לפאריז, מרחק של 126 ק"מ. המרוץ אורגן באמצעות העיתון "La Petite Jornal" וכל "כרכרה לא ממונעת" שרוצה להשתתף במרוץ צריכה להיות בטוחה, קלה לנהיגה וחסכונית. 21 משתתפים זינקו מקו הזינוק בפריז ב22 ביולי. למקום הראשון הגיע הרוזן דה-דיון, עם רכבו המונע בקיטור. לצערו של דה-דיון, חבר השופטים פסל את נצחונו עקב היות רכבו רכב לא פרקטי ופשוט לנהיגה והפרס הועבר למובילים אחריו, פז'ו ואחריו הפאנהרד-ליווסור. המהירות הממוצעת של הרכב המנצח הייתה 17 קמ"ש…
במהלך השנים הבאות, התנהלו מרוצי רכב רבים אך לא מאורגנים, בעיקר בין ערים כגון פאריז ובורדו. במרוץ מאורגן בשנת 1895 ניצח אמיל ליווסור, נוהג ברכב מסוג פאנהרד-ליווסור המצוייד במנוע 2 צילינדרים בעל הספק של 4 כ"ס. קטע המרוץ ארך 48 שעות ו-48 דקות של נהיגה ללא הפסקה משמעותית. בשל העובדה שרכבו היה דו מושבי ולא ארבעה מושבי כפי שנדרש מהרכבים המשתתפים במרוץ, נפסלה זכותו לקבל את הפרס הראשון בסך 31,000 פרנקים צרפתים אך הוא זכה להכרה על הישגו וביצועיו.
מתחרה מעניין נוסף באותו מרוץ היה רכב הפז'ו המצויד בצמיגים ממולאי אוויר. הצמיגים המקובלים באותה תקופה היו עשויים ממתכת או גומי מוצק. התחילה היו נחשבים הצמיגים ממולאי האוויר כלא פרקטיים, ואכן, הרכבים של מישלן סבלו מתקרים תכופים בצמיגיהם ממולאי האוויר שלהם עקב מצב הדרכים הרעוע בקטעי המרוץ.
ה-פאנהרד שלט וניצח במרוצים עד סוף אותה המאה. בשנים שלאחר מכן החל המרדף הגובר אחר מהירות ודרכים יעילות לחזק ולהגדיל את המנועים. תוך זמן קצר ניתן היה לראות מנועי 7 ו-8 ליטר כמנועים מקובלים ואף מנועים בעלי נפח של 16 ליטר!
עד שנת 1901 לא בוצעו שינויים או שיפורים משמעותיים בשלדה בבלמים ובצמיגים. בשנה זו, עם הופעתו של מנוע ה 35 כ"ס מתוצרת מרצדס, התמונה השתנתה. היה זה רכב המרוץ הראשון בעל מנוע של ארבעה צילינדרים בעל שסתומים מכניים, רדיאטור כוורת, שלדת מתכת והצתה חשמלית. לאחר שיפורים ושבוצעו במרכב ובמנוע המרצדס שהשיג הספק של 60 כ"ס מנפח של 9 ליטר, הרכב הפך להיות מנצח קבוע במרוצים שהתקיימו.
אומה תתחרה כנגד אומה
בשנת 1900, גורדון באנט, הבעלים של ה-ניו-יורק הארלד ארגן מספר מרוצי רכב שנשאו את שמו. לכל מדינה מתחרה היו 3 קבוצות שנבחרו על ידי מועדוני רכב באותה מדינה. בשנת 1902 יצרן הקפיצים מורס השיק קפיצים מסוג חדש ששיפרו משמעותית את אחיזת הכביש, ותוך זמן קצר רכבים הגיעו למהירויות שיא של 160 קמ"ש. נקודה שחשוב לציין היא כי מספר התאונות ואיתם מספר הפצועים, כולל פציעתם של צופים, היה גבוה יחסית.
מועדון הרכב של צרפת, שהוקם בשנת 1895 החליט למסד מרוצי רכב של המועדון. בשנת 1906 נערך מרוץ הגראנד-פרי הראשון ליצרנים במסלול של 104 ק"מ סמוך ללה-מאנש. מתוך 32 כלי הרכב שחצו את קו הזינוק, 11 רכבים בלבד חצו את קו הסיום לאחר 12 הקפות שהתחלקו לשני ימי מרוץ. המנצח במרוץ היה פרנץ זיץ, הונגרי, שנהג ברנו מצוידת במנוע בעל הספק של 90 כ"ס. הרכב צוייד בגלגלים ניתנים להחלפה וצמיגים מתוצרת מישלין, דבר שאיפשר החלפת גלגלים מהירה שארכה 2-3 דקות לעומת 15 דקות. אירוע מוטורי חשוב באותה השנה היה פתיחת מרוצי ה-טארגה פלוריו, בארגון פליסיו פלורי הסיצילאני. במרוץ זה היו 3 הקפות במסלול באורך 148.832 בדרכים ההרריות והמפותלות של איטליה.
בשנת 1907 החלו מרוצי הרכב המאורגנים בגרמניה, ה-קייזר-פרי, שיועד לרכבים בעלי מנועים מתחת ל-8 ליטר ושקלו מתחת ל- 1165 ק"ג. המנצח במרוץ היה נאזארו, נוהג בפיאט. צרפת, מייסדת מרוצי המכוניות, השתתפה אף היא במרוץ זה, זאת לאחר שעד שנת 1906 שלטה במרוצי המכוניות וכעת תפסו את מקומה פיאט באיטליה ומרצדס בגרמניה.
המרוץ שחתם את מרוצי המכוניות לפני מלחמת העולם הראשונה היה הגרנד-פרי ב- 1914. מסלול 20 הקפות באורך 36.63 ק"מ, סמוך לעיר ליאון. הקריטריון שהוגדר לרכבים המשתתפים היה מנוע בנפח של עד 4500 סמ"ק ומשקל של עד 1100 ק"ג. פג'ו, נחושה בדעתה להשיב לצרפת את חוד החנית של מרוצי הרכב, ציידה את שלושת רכביה שהשתתפו במרוץ בבלמים לארבעת הגלגלים. מתחריה הרציניים היו הגרמנים, ששלחו למרוץ חמישה רכבי מרצדס. תקופת המלחמה והמאבקים הפוליטיים השרו את האווירה גם על מרוץ זה. מקס סיילור, דירקטור מרצדס באותה התקופה ונהג מרוצים, הוביל את המרוץ מזינוקו, כשג'ורג' בוילוט, נוהג בפג'ו בעקבותיו במקום השני. מנוע רכבו של סיילור החל לגמגם לאחר ההקפה השישית והפג'ו לקחה את ההובלה. הקהל הצרפתי החל להרגיש את טעם הנצחון על קצה הלשון כשפג'ו מובילה, מרצדס בעקבותיה, פז'ו נוספת במקום השלישי וברביעי משתרכת לה מרצדס נוספת, נהוגה על ידי וואגנר הגרמני.
היה זה מהלכו של וואגנר בהקפה ה-12 שהובילו למקום השני, הפז'ו שהייתה עד עתה במקום השלישי החלה להאט עקב התחממות המנוע, דבר שהוביל לפרישתה מהמרוץ. כך, כשפז'ו מובילה ומרצדס במקום השני והשלישי, הושלמה הקפה מספר 15 כשפז'ו מובילה בזמן של 2 דקות ו-28 שניות על המרצדס של ווגנר. המרצדס במקום השלישי, נהוגה על-ידי לאוטנשלאגר הגרמני הראתה סימני התאוששות כשהחלה לצמצם את הפער כשעקף את המרצדס במקום השני. בוילוט בפז'ו לחץ ככל שלחץ אך זה לא מנע מהמרצדס לשעוט קדימה ולקחת את ההובלה. הפז'ו שבקה חיים לאחר הקפה כששברה שסתום.
על הפודיום עמדו שלושת הנהגים הגרמנים, כשסמלי מרצדס מעטרים את בגדיהם, כשללאוטנשלאגר היה זה נצחון הגרנד-פרי השני במספר.
עבור צרפת, היה זה סיום זמני של מרוצי הרכב האירופאיים, ומספר נהגים וקבוצות חצו את היבשת לעבר גביע הוונדרבליט באינדיאנפוליס ומרוץ הגרנד-פרי בארה"ב.
מה הביא איתו העתיד?… בקרוב 😉
כתב: ליאור ברוך
