כמה מכוניות עם סיפור מעניין מאחוריהן….
ראשונה, ה- Sir Vival משנת 1959. כפי ששמה יכול לרמז ( Survival ) מטרתו של וולטר סי. ג'רום, אשר עיצב את המכונית, הייתה לגרום ליצרניות הרכב הגדולות לאמץ את הקונספט ה"חדשני" שלו; רכב הבנוי משני חלקים עיקריים, מנוע, מערכת היגוי וגל הינע מלפנים ותא נוסעים מאחור. זאת בשילוב עם פגושי מתכת מאסיביים, אשר הקיפו את הרכב כולו "לשיפור הבטיחות"… מושב הנהג מוקם במרכז תא הנוסעים, בכדי להעניק לו את שדה הראייה המדוייק והטוב ביותר, זאת על-פי ג'רום. באופן מפתיע, או לא, יצרניות הרכב לא עמדו בתור ולמעשה, לא הוזמנה אף מכונית אחת מעולם… כמו שנאמר, העיקר הכוונה.
בשנת 1967, יצרנית מכוניות צעצוע מפלסטיק החליטה לקחת את ייצור המכוניות צעד אחד קדימה ולעבור לקנה מידה קצת יותר גדול… גוף המכונית נבנה מחומר בשם Cycolac, תרכובת פלסטיק אשר שימשה בין היתר באותם ימים לייצור טלפוני חוגה..
הכינוי שהוצמד למכונית היה פירינאה. מכלולי המכונית הושאלו מהשברולט קורבייר 67, בעלת מנוע ה-6 צילינדרים אחורי. גרסת מנוע מוגדש עם כ-180 כ"ס הוצעה לקונים הפוטנציאליים של הפירנאה, אשר רצו שהשם יצדיק את עצמו על הכביש.
הפירינאה הציעה נוחות כביש מצויינת בשל בסיס הקורבייר, זאת בשילוב עם דלתות כנפי-שחף היו אמורים לגרום לקהל הקונים להסתער על אולמות המכירה. אולם, להבדיל ממיליוני מכוניות הצעצוע אשר יוצרו על ידה, בסה"כ 6 מכוניות הוזמנו ונמכרו מעולם, 2 מתוכן מצאו את עצמן על מסלול מרוצי הדראג, עם מנוע 426 המי של קרייזלר והיתר, זכו למקום של כבוד במוזיאוני רכב ואצל אספנים.
בשנת 1948, שירותיו של גורדון בוהריג, אשר התפאר בעבר עשיר של עיצוב מכוניות וביניהן הקורד המדהימה של שנת 1936, גוייסו בכדי לתכנן ולעצב מכונית חדשה, אשר תהיה מכונית ספורט אמריקאיות טהורה. מוחו, כך מסתבר, שקד מעט יותר מדי על העיצוב החדש, אשר היה אמור להיות משהו שאמריקה לא ראתה מימיה, לא מעט גירסאות והצעות עיצוב הוצגו, עד שזו שנבחרה, הייתה אכן לא שגרתית, בעליל…. חזית המכונית נראתה כמו כונס אוויר של מנוע סילון, גלגלי המכונית מוקמו מחוץ למרכב וזכו לכיסויי גלגל מקוריים, אשר הסתובבו עם הגלגל בזמן סיבוב. למכונית שולב מנוע מתוצרת מרקורי, משופר קמעה, בכדי להעניק לה את הביצועים הראויים לתוארה המיועד. רעיון חדשני לזמנו היה גג-T, העשוי משתי לוחות פיברגלס, אשר היו ניתנות לפירוק ובכך להעניק לרכב מראה והרגשה של כמעט גג-פתוח…
השם שנבחר למכונית זו היה טאסקו ( Tasco ), על שם בעל המפעל אשר היה אמור לייצר את הספורטיבית האמריקאית החדשה…
עלויות היייצור הגבוהות של הטאסקו, גרמו לכל הנוגעים בדבר שייצור סידרתי הינו כמעט בלתי אפשרי. למכונית הוצמד תג מחיר של 7500 דולר ארה"ב, כפול מקאדילק באותה תקופה, לשם השוואה. גם במקרה זה, למרבה הצער (של מי?) יחידה אחת בלבד יוצרה והיא כיום מוצג מוזיאוני.
רלף לייסל, אדם בעל חזון, השיג בשנת 1937 קבוצת משקיעים, אשר תשקיע בפיתוח וייצור מכונית אשר תקרא על-שמו, בעלת מנוע אחורי בתצורת V8 מתוצרת פורד ועיצוב חדשני לתקופה. לפי לייסל, הנוסחה של עיצוב בשילוב עם ההינע, הינה הנוסחה המושלמת ללהיט מכירתי ושיווקי. כשנבנתה המכונית, שלב אחר שלב, בעיקר מחלקים של מכוניות שונות וביניהן קאדילק שנת 1934, שברולט שנת 1937 וקורד, התגלו אינספור תקלות, כגון הגלגלים שפגעו בכנפיים בסיבוב ימינה שמאלה, קפיצי-עלה אשר לא ממש תיפקדו ועוד ועוד…
במשך שנה שלמה(!) עבדו חמישה עד שבעה אנשים במשמרות, עד להשלמת המכונית הראשונה. עד שהושלמה המכונית, יצא האוויר מהמפרשים של המשקיעים והם החליטו לגנוז את הפרוייקט…
בסתיו 1962, לירוי סמית', העורך של מגזין הרכב האמריקאי Hot Rod, החליט לקחת יוזמה, לגוון את תפקידו כעורך עיתון ולבנות מכונית ספורטיבית ו"מתנהגת", בניגוד למכוניות האמריקאיות הספורטיביות כביכול של אותה תקופה. בתחילת הדרך, נבנתה המכונית החדשה, אשר נקראה XR-6 מפיברגלס. דרישת סף של סמית' הייתה שהמכונית תשמש לשימוש יומיומי ולשם כך צריכות להיות לה דלתות ולכן, הוחלף גוף הפיברגלס בגוף מתכת, שאול מהפורד T של שנת 1927, בשילוב מנוע 6 צילינדרים טורי מתוצרת דודג'. חזית וכן מכסה המנוע והכנפיים נבנו מאלומיניום, זאת לשם שיפור משקל המכונית. עם התקדמות תהליך בניית מכונית אב-הטיפוס, הבין סמית' שעסק כלכלי לא יצא לו מכל הסיפור ולכן, החליט לעודד באמצעות המגזין יזמים צעירים ללכת עם חלומם ולבנות מכוניות ספורטיביות, מבחינתו, על בסיס ה-XR-6. מכונית אחת בלבד יוצרה אי-פעם.
