כתב: ליאור ברוך, תצלומים: תומר פדר
" Hit the road, Jack" אמרתי ליורם במבטא דרומי/טקסני כבד. יורם הסתכל עליי קצת מוזר. "בוא נעמיס חציר בארגז הטקסס ונלך להאכיל את הבקר" אמרתי, הפעם בעברית, אך שמרתי על המבטא האמריקאי הדרומי הכבד. הפעם יורם הסתכל עליי באופן שגרם לי להרגיש מוזר. נו, טוב, חשבתי לעצמי, אני והדמיון שלי. פתחתי את דלת ה-C-10, הטנדר של ג'.מ. (בעצם, בהקשר הזה זה פיק-אפ, לא?) ואמרתי במבטא ישראלי טיפוסי "יאללה יורם, נוסעים".
בדרך למחוז חפצינו, חוות סוסים קסומה באזור הכפר הירוק, התעלמתי מהכבישים הישראלים עמוסי רכבי הליסינג למיניהם והמשכתי במסע הדמיון שלי, נוסע על שבילי עפר לא סלולים, ענני אבק מתעבים להם מאחורי הפיק-אפ הדוהר, אי-שם בשנות השישים בטקסס החמה ובין היתר, נזכר בתחפושת הקאובוי שלי מגיל 6…
פעם אחת, לפני הרבה שנים
הנסיעה לחווה הייתה דרך נפלאה להתחבר לפיק-אפ הגדול הזה, ואגב האזנה לגרגור ה-V8 המענג שלו לנדוד יותר ממאה שנים לאחור, להתחלה.
בשנת 1902 ייסדו בדטרויט האחים מקס ומוריס גרבואסקי את חברת ""Rapid Motor Vehicle" במטרה לייצר כלי-רכב בעלי צילינדר אחד המונעים באמצעות שרשרת שנועדו להעמסת משא. משמעות שם החברה, Rapid (מהיר) הייתה אמורה לרמז על יכולתם של כלי-הרכב מתוצרתם לנסוע במהירויות "גבוהות" כשהן עמוסות למכביר. 10 מי"ש (16 קמ"ש) הייתה המהירות המוצהרת בגאווה ולמרות המהירות הנמוכה לכאורה, היה דרוש אומץ בכדי לנסוע בגושי המתכת המגושמים האלו במהירות זו. חברה נוספת לייצור כלי-רכב בשם Reliance החליטה להפסיק את ייצור מכוניות הנוסעים ולעבור לייצור משאיות. תוך זמן קצר התאגדו שתי החברות ועד שנת 1906 הייתה השותפות החברה הגדולה בעולם לייצור משאיות, עם כושר ייצור של 200 משאיות בשנה.
בשנת 1908 ייסד וויליאם ס. דוראנט את General Motors. למעשה, בתחילה הייתה זאת ביואיק אך תוך זמן החל אותו מסע רכישה שהסתיים בשנת העשרים וכלל את החברות אולדסמוביל, קדילאק שברולט ופונטיאק. ביולי 1911 הוקמה בג'.מ חטיבה חדשה בשם "General Motors Truck Company " אשר לימים נודעה כ-GMC. ב-1912 התאחדוGMC יחד עם שתי יצרניות המשאיותRapid ו-Reliance.
בתחילת הדרך המשיכו בג'.מ במסורת שתי החברות, ייצור משאיות גדולות ומגושמות אשר נועדו להחליף כרכרות מרובות סוסים (סוסים, אמיתיים, לא כוחות סוסים…) אך בשנת 1918 החלה לייצר כלי-רכב קטנים מהמשאיות אשר נועדו לנסיעה להעמסה ופריקה בדרכים עירוניות וזכו לכינוי Pick-Up.
כיום, טנדרים באמריקה הם גם כלי רכב המיועדים להעמסה ופריקה בדרכים עירוניות. הטנדר זכה להיות מהסמלים המוטוריים היוצרים לא רק את שוק הרכב המקומי אלא גם מאלו שיוצרים את ההוויה המוטורית וגם מייצגים אותה. על מקומו של הטנדר כמייצג המאצ'ו האמריקאי, זה ששורשיו במערב הפרוע, על הפיק-אפ כמחליף הסוס של הערבות הגדלות ושטחי הספר נשפכו יותר מילים מאשר מספר הגלונים שאלו צרכו – ומדבר הרי במספר עצום. והטנדר האמריקאי, פשוט ובסיסי ככל שהוא, חסר כל ערך אמיתי בחיי המשפחה המודרנית, הוא הרכב הנמכר ביותר בארצות הברית. פורד F150 הוא הרכב הנמכר ביותר שם, שברולט סילברדו הוא השני. ועל נתונים אלו אין צורך להוסיף.
רמת-גן, טקסס
עבור יורם מקובר רכישת טנדר אמריקאי הייתה תשוקה נושנה שמצאה פורקן. מבט חטוף ביורם, לבוש במכנסי ומעיל ג'ינס, חגור בחגורת עור רחבה גדולת-אבזם וחובש כובע בוקרים מעלה כי אם הוא לא היה חולם להיות בעליו של הפיק-אפ הזה, ה-C10 היה חולם עליו.
אבל יורם בעסקי קלאסיות כבר הרבה שנים, כמעט כשהן היו סתם מכונות מן השורה. לפני קצת יותר מעשרים שנה, רכש יורם מכונית "משומשת במצב טוב" אשר הפכה לקלאסית כבר עם תחילת ייצורה, פורד מוסטאנג 67'.
לפני עשרים שנים רכש יורם נוסטלגיה ישראלית, סוסיתא קובייה 65', ומספר שנים מאוחר יותר רכש את גרסת הטנדר מ-1960, אחת הסוסיתות הראשונות שיוצרו בכלל. 2 מתוך 75 היחידות שיוצרו שרדו, וכיום הטנדר סוסיתא שבבעלות יורם הוא אקזמפלר נדיר וייחודי בישראל ובעולם.
אלא שעם השנים ולמרות מה שכבר נרכש, מתוודה יורם, התשוקה לטנדר האמריקאי לא חלפה. בטיול משפחתי לצפון הארץ פגש מכר ותיק אשר ידע על אותה תשוקה נושנה של יורם וסיפר לו על טנדר אמריקאי ישן, אשר משמש כיום כשלט דרכים בכניסה למרכז קניות. יורם שם גלגליו למקום ושם גילה את ה-C10 Half-Ton(יכולת ההעמסה של הטנדר), מוזנח ומאובק. "הנה!" אמר יורם לאשתו, "הנה החלום שלי!". התגובה של אשתו הייתה קצרה ומבינה: "לא…לא שוב…" אמרה כאשר הניחה את ידיה בין ראשה. לאחר מספר חודשים של משא ומתן רכש יורם את הטנדר והעמיס אותו על גרר, בדרך לביתו. עוד בדרך עצר במתקן לשטיפת רכב, וכאשר הטנדר עדיין על הגרר זכה לרחיצה יסודית, כדי שיראה טוב כשהוא מגיע לביתו החדש.
הדרך לקלאסיקה ראויה
גם הפיק-אפ הזה – כמו כל רכב קלאסי ראוי לשמו, וכל רכב קלאסי ראוי לשמו – זכה להגיע לרגע השיפוץ היסודי והמעמיק. וכמו בכל שיפוץ ראוי שמו – ולא כל שיפוץ ראו לשמו – תחילת הישפוץ הייתה בפירוק ה-C10 לגורמים, עד לרמת הבורג, כמו שאומרים בצבא.
ארגז הטקסס פורק מהשלדה, מערכת החשמל הקיימת הושלכה לפח ופינתה את מקומה למערכת חשמל חדשה. חנות באריזונה המתמחה בחלקים לטנדרים סיפקה את רוב חלקי החילוף אשר היו דרושים לתהליך השיפוץ.
יורם הוא איש עסוק; הוא בעל מקצוע מנוסה במחלקת החשמל ואלקטרוניקה בקואופרטיב דן ומכהן כמבקר מועדון החמש. התפלאתי איך הוא הצליח למצוא זמן לשיפוץ הטנדר. "כששיפצתי את הטנדר", מספר יורם, "לא היה לי יום ולא היה לי לילה. כמעט כל יום עם סיום העבודה, במקום לשבת בבית ולנוח עבדתי משעות אחה"צ ועד השעות הקטנות של הלילה, במטרה להביא את הטנדר למה שהוא היום". וכמו שנאמר בפרסומת; "רואים ת'תוצאות בעיניים"…
כמעט ואין נקודה בטנדר, בתוכו ומחוצה לו, אשר לא זכתה לעיטור ניקל כזה או אחר. את הצבע הלא סטנדרטי לטנדרים מסוגו, בחר יורם מתוך קטלוג צבעים של אלפא-רומיאו(?!). במקום פגושי הניקל של הטנדר אשר היו במצב לא טוב, בלשון המעטה, ייצר יורם פגושי אלומיניום מלוטש אשר יצרו מראה ייחודי אך עדיין אותנטי. יורם דאג לתוספת, אשר ללא ספק הייתה משמחת את הבוקרים בטקסס אשר סיימו אך כרגע להעמיס משא בחום המדברי הכבד : מזגן. בנוסף, פינק את הטנדר בשעוני חיווי חום מנוע, לחץ שמן ומד צריכת דלק אשר לא היו בנמצא במקור.
את ארבעת הצמיגים במידה 245/60-15 מניע ה-V8 ההוא של שברולט, זה שבנפח 5.7 ליטר. ההספק כאן עומד על 255 כ"ס, ובדרך לסרן האחורי עוברת התפוקה דרך תיבה אוטומטית בת שלושה הילוכים. כמובן, גםהמנוע וגם התיבה עברו שיפוץ מלא וצופו בניקל בכל מקום אפשרי (ובכמה שלא). ארגז הטקסס אשר במקור מדופן עץ זכה לציפוי אלומיניום רקוע ובוהק, להשלמת המראה הנוצץ.
שקיעה למערב
הגענו לחוות הסוסים. מיקמנו את הטנדר ליד גדר עץ הגובלת בגמל מצד אחד ובמשאית מק שימי תהילתה חלפו אף הם בצידה השני. ישבתי עם יורם מול הטנדר, בהינו בסמל הגדול של GMC אשר מהווה למעשה את הגריל של הטנדר ודיברנו ארוכות תוך צפייה בשמש השוקעת.
