בשלהי שנות השישים המאוחרות, בעוד יצרניות רכב אקזוטיות כגון פרארי ולמבורגיני השיקו דגמים מזילי ריר, כגון הפרארי 275 GTB וה-330 GTC והלמבורגיני מיורה והאספדה, שקדו במזארטי על תכנון ויצור מענה ראוי למכוניות הנ"ל.
התוצאה הייתה אחת ממכוניות העל הקלאסיות בכל הזמנים – הגהיבלי ( Ghibli ). שנים רבות יותר התברר לרבים ה"סוד"; הגהיבלי הייתה בעצם שדרוג של דגם המזארטי קוואטרופורטה אשר יוצרה בין השנים 1963-1970 והייתה למכונית ספורט-סאלון מהירה וחזקה, כמו גם גרסת השתי דלתות המקוצרת שלה, אשר נקראה – מקסיקו.
על לוח השרטוטים, שלדתה של הגהיבלי הייתה זהה לזו של דגם המקסיקו האקזוטית. מזארטי התחשבו בדרישות קוני המקסיקו וביצעו שינויים בשלדה, כגון קיצורה והקשחתה, עד להיותה השלדה הקשיחה ביותר אשר שימשה את מזארטי מעולם במכונית כביש.
בעוד דגם המקסיקו נחשב למעט חסר השראה בעיצובו, דגם הגהיבלי אשר הושק בשנת 1967 נראה פשוט מדהים, הודות לעיצובו המבריק של המעצב הצעיר (דאז) ג'יורטו ג'יוג'יארו ( Giogetto Giugiaro ), אשר בזמנו עיצב בעבור סדנת גיאה (Ghia). המראה הארוך והנמוך הושג ע"י שינויים במערכת הקירור של מנוע ה-V8 ובכך ניתן היה למקמו נמוך מאוד בתא המנוע.
בחזונם, אנשי מזארטי תכננו את הגהיבלי להיות מכונית העל המהירה ביותר מבין מתחרותיה ולשם כך, שידרגו את מנוע המקסיקו אשר היה בנפח של 4719 סמ"ק, הוסיפו 50 כ"ס והגיעו להספק של 340 כ"ס מכובדים, אשר הביאו את הגהיבלי להאצת 0-100 קמ"ש ב-6.6 שניות ולמהירות מרבית של 248 קמ"ש (!).
כוח המנוע הבריא הועבר לגלגלים באמצעות תיבת הילוכים בת חמישה הילוכים המחוברת לסרן אחורי המעוגן לקפיצי עלים סמי-אליפטיים. השילוב הנ"ל עבד באופן מושלם, בשילוב מוט פנהארד לשיפור והקטנת ההטיה.
ברי המזל אשר זכו לנהוג על הגהיבלי תיארו את הנהיגה בה כיוצאת דופן, כמהירה בצורה פנומנאלית וכאחת אשר לא מכירה את המושג "שקיעה בסיבוב", נתון אשר הוסיף רבות לתחושת הביטחון לנוהגים בה, תודות לשלדה המאוזנת להפליא.
בשנת 1970 הושקה גרסת ה-SS ( Super Sport ) לגהיבלי, בעלת מנוע מוגדל בנפח 4930 סמ"ק, בעל ארבעה גלי-זיזים וההספק עלה אף הוא ל-355 כ"ס. .
בין השנים 1967-1973 יוצרו 1274 יחידות מגהיבלי, אשר מתוכן 125 היו בגרסת הספיידר (קבריולט).
בשנת 1971 השיקה מזארטי את הדור הבא של מכוניות העל מתוצרתה – הבורה
