לאחר מלחמת העולם השנייה, חברת הונדה עשתה הון בייצור אופנועים אך רק בשנת 1962 זכתה המכונית הראשונה להתעטר בסמל ה- H המפורסם ובכיתוב הונדה , מצוידת במנוע קטנטן בנפח 360 סמ"ק.
בשנת 1963 זכה המנוע לעדכון ונפחו הוגדל ל-531 סמ"ק בדגם ה-S500 שהושפע מטכנולוגיות מנועי האופנועים והיה בעל גל זיזים עליון כפול וארבעה קרבורטורים. למנוע היה הספק של 44 כ"ס בסל"ד צווחני של 8000 סל"ד .
מושפעת מטכנולוגית האופנועים, הונעה ההונדה באמצעות זוג שרשראות שחוברו לסרן האחורי אך ב-S800 התמונה הייתה שונה שכן סרן אחורי קונבנציונאלי שולב ברכב.
בשנת 1964 הוצגה ה- S600 מצוידת במנוע בנפח כמעט כפול מהגרסא המקורית, 606 סמ"ק והספק של 55 כ"ס. ל- S600 היה עיצוב דומה ל-S800 שהופיעה מאוחר יותר ומכיוון שלהונדה כבר היה ניסיון רב בייצור אופנועים מומש ניסיון זה במנוע היוצא מן הכלל ששולב ב-S800.
מנוע הרכב היה מתקדם מאד טכנולוגית ועם זאת יקר ומורכב לייצור, בעל גלי-זיזים עליונים כקודמיו. כשהקו האדום במד הסל"ד התחיל ב- 9000 סל"ד!. כמעט מיותר לציין שבדומה לטכנולוגיית מנועי האופנועים, ההספק המרבי – 70 כ"ס הושג הרחק במעלה הסל"ד הצווחני. המהירות הסופית עפ"י הונדה הינה 152 קמ"ש.
מכונית הספורט הראשונה מבית הונדה הייתה בעלת עיצוב מרהיב אך מרכב הרכב היה פשוט למדי. רכב דו-מושבי, בעל תא נוסעים קטן למדי. בשלב זה ניתן לומר כי מהנדסי הונדה לא לקחו דוגמא או ייחסו חשיבות לרכבים המקבילים בייעודים מתוצרת אמריקאית או אירופאית.
ה-S800 הייתה תמורה טובה למחירה, עם צריכת דלק מצוינת אך התקשתה לספק ביצועים דומים למתחרותיה כגון הטריומף ספיטפייר והספרייט/מידג'ט וסבלה מנוחות, או יותר נכון חוסר נוחות נסיעה בסיסית. כמו כן, במהרה יצא לגוף הרכב מוניטין ידוע לשמצה כמחליד בקלות.
בנוסף לגרסא הפתוחה הוצעה גרסת קופה סגורה שנמכרה בכמויות דומות לגרסה הפתוחה אך הייתה חסרה את הקסם של הגרסא הפתוחה.
ה- S800 הייתה בעבור הונדה אבן דרך בייצור מכוניות ספורט מסוגה ועם קצב למידה המהיר האופייני להם, המכוניות הבאות מתוצרתה היו איכותיות יותר ומתקדמות שנתנו מענה למתחרותיהן בעולם.
