בשנת 1959, התאחדו שני מוחות מענף ייצור הרכב, ג'ם מארש ( Jem Marsh) אשר היה בעליה של סדנא לשיפורי רכב ופראנק קוסטין ( Frank Costin), אשר היה מתכנן אירו-דינאמיקה של מטוסים וכן עיצוב מכוניות למרוצי ה-GP, במטרה לייצר מכונית ספורט/מרוץ קלת משקל וייחודית. התוצאה, הייתה חברה בשם מרקוס ( Marcos). מקור השם, הוא בשלושת האותיות הראשונות בכל אחד משמות מקימי החברה.
הפלא העיקרי בחברה זו, היא העובדה שלמרות שהמכונית הראשונה אשר נמכרה מתוצרתה הייתה מוזרה ושונה חיצונית ובעלת שלדה הבנויה בצורה לא שגרתית בעליל, הצליחה החברה לשרוד ולייצר דגמים נוספים בהמשך.
המכונית הראשונה אשר יוצרה במרקוס הייתה למעשה מכונית מרוץ אשר מעטים העזו להשתמש בה לשימוש כביש. רבים הכתירו אותה מיד כאחת המכוניות המכוערות שיוצרו אי-פעם, בעלת חזית אשר כונתה פני-ברווז. תוצאת ביקורת זו הייתה עיצוב מכונית חדשה ע"י דניס אדאמס ( Dennis Adams) אשר עונה לסטנדרטים, פלוס-מינוס, בכל הקשור לעיצוב מכונית דו-מושבית ספורטיבית.
בעיצוב הדגם החדש מתוצרת מרקוס, ה-GT, סייע קוסטן, אשר כאמור התמחה בעיצוב אירו-דינאמי ושילב בעיצובה אלמנטים מתחום התעופה, זאת בשילוב עם אלמנטים האהובים עליו מתחום עיצוב הסירות, תחום אשר היה אהוב עליו באופן אישי. השלדה אשר נבנתה למכונית זו, הייתה שלדת מונוקוק, עשויה עץ אשר עובד בתהליך זהה לעץ לייצור סירות, זאת בשילוב עם מתלים מתוצרת טריומף. גוף המכונית נבנה מסיבי-זכוכית, שילוב אשר הקנה לה משקל קליל וחלוקת משקל נכונה.
חיבור החלקים השונים בשלדת העץ ובגוף הפיברגלאס היה באמצעות דבקים חזקים מיוחד, אשר היו גם הם מוכרים משימושם בתחום התעופה וייצור הסירות. משקל השלדה בשילוב גוף סיבי הפחם היה כ- 70 ק"ג, משקל אפסי יחסית לכל רכב אחר. משקלה של המכונית כולה, על מכלוליה, היה מזערי אף הוא, כ-500 ק"ג בלבד.
פנים המכונית היה צפוף למדי, בעיקר בשל דלתות כנפי-השחף המיוחדות וקורות החיזוק הפנימיות. רוב החלקים המכאניים ב-GT היו מתוצרת פורד, לרבות המנוע אשר היה בנפח של 997 סמ"ק והספק של 39 כ"ס ותיבת ההילוכים הידנית בת ארבעה הילוכים והנעה אחורית. המתלים הקדמיים נלקחו מהטריומף הארלד והאחוריים היו תכנון עצמי של סרן-חי וקפיצי סליל. בלמי תוף היו הסטנדרט בדגם ה-GT אך ניתן היה להזמין כאופציה בלמי דיסק קדמיים אשר סייעו לבלום את המכונית כשהגיעה למהירות המקסימלית – 145 קמ"ש.
המכונית הוכיחה יכולות מרוץ מרשימות, נהוגה ע"י ג'ם מארש, במהלך שנות השבעים והשמונים, בעיקר בשל משקלה הקל ותכנון השלדה המוצלח.
במשך שלוש שנות ייצור המרקוס GT (1960-1963), יוצרו בסה"כ 29 יחידות. כל אחת מהן הייתה שונה מקודמתה, עקב היותן בנויות בהזמנה אישית ובהרכבה ידנית מלאה. העיצוב החיצוני אף הוא היה שונה במעט מרכב אחד למשנהו אך שלדת העץ הייחודית היוותה בסיס לכולן.
בהמשך הדרך, יוצרו גרסאות נוספות, חזקות וספורטיביות יותר של הדגם, עם מנועי 1.5-3 ליטר מתוצרת פורד, מנועי וולוו בנפחי 1.8-3 ליטר ואף עם מנוע טריומף 2.5 ליטר. בגרסאות החזקות במיוחד עם מנועי הטריומף בעלי ששת הצילינדרים בטור, בעלי המרכוס המאושרים נהנו מ-150 כ"ס. גרסאות המנוע בתצורת V6 של פורד (יוצרו למעלה מ-100 יחידות) הושגה מהירות מירבית מכובדת לזמנו של 120 מייל לשעה (כ-190 קמ"ש).
משקלה הקל של המרקוס עלה בהתאם ככל שהצטיידה במכלולים ספורטיביים ובמנועים חזקים וב'שיאו' הגיע ל910 ק"ג, עם מנועי ששת הצילינדים.
