בשנות הארבעים המאוחרות, שמו של הווארד א. דארין ( Howard A. Darrin ) הלך לפניו כמעצב ומתכנן מרכבי מכוניות. באותן שנים, חברת קייזר-פרייזר ( Kaiser-Frazer ) שכרה את שירותיו לצורך עיצוב הדגם החדש מתוצרתה. באותה תקופה, שקד דארין על תכנון וייצור מכונית מתוצרתו והחליט לשלב את עיצובו בדגם החדש מתוצרת קייזר. התוצאה, הייתה ה- DKF-161 של שנת 1954, מכונית ספורט פתוחה, מרהיבה ביופייה. ייחודה הנוסף למעט עיצובה היה היותה בנויה מגוף פיברגלס. היחידה באותן שנים אשר נבנתה גם היא מפיברגלס הייתה השברולט קורבט.
למרות קווי עיצובה החדשניים, התבססה הDKF על שלדה מיושנת יחסית – 'הנרי גי' מתוצרת קייזר אשר שולבה עם מנוע ווליס בן שישה צילינדרים. "כיאה" למכוניות רבות בשנות החמישים, עיצובה של המכונית והמראה החיצוני שלה היו חשובים יותר מהשלדה.
קייזר-פרייזר עמדו מאחורי ה- DKF, למרות שהוחלט לשווקה תחת המותר דארין ובשל כך, ה-DKF יוצרה באחד ממפעליה של חברת קייזר, תוך ניסיון להשתמש בחלקים רבים ככל הניתן מהחלקים הקיימים בדגמים השונים מתוצרת קייזר. התוצאה, הייתה מכונית אשר יותר נראתה מאשר נסעה, במונחים צפון אמריקאיים…
מכוניות האב-טיפוס התאפיינו בשמשה קדמי ייחודי חצוי לשנים במרכזו, אך מכוניות הייצור זכו לשמשה קדמית אחידה וקמורה. עיצובן היה ארוך, נמוך ובעל קווים חלקים, בעל פגושים משולבים בעיצוב הרכב וגריל קטן במרכז החזית.
ה-DKF הייתה האשונה ולמעשה מכונית הנוסעים היחידה בעולם אשר השתמשה בדלתות הזזה. בכדי לפתוח את דלת המכונית, היה ללחוץ על ידית הפתיחה ולדחוף את הדלת לתוך מסילה בתוך הכנף הקדמית כך שהדלת "נבלעה" בכנף וזו, אגב, הייתה המצאתו של דארין עצמו. במקור תכנן דארין שהדלתות יפתחו אוטומטית באמצעות מנועים חשמליים.
את הDKF הניע כאמור מנוע שישה צילינדרים מתוצרת וויליס בנפח 2637 סמ"ק, בעל הספק של 90 כ"ס. נתון אשר הביא ת ה-DKF למהירות מרבית של 161 קמ"ש. למנוע שולבה תיבל הילוכים ידנית בת שלושה הילוכים, עם אופציה להילוך-יתר וכיאה לאמריקאית באותה תקופה, הנעה אחורית.
לרוע מזלו של דארין, ללא קשר ישיר ל-DKF, סגרה חברת קייזר-פרייזר את שעריה בשנת 1954, אך דארין לא ויתר בקלות על ה-DKF. הוא רכש את כל 90 היחידות אשר נותרו במחסני קייזר, שילב בהן מנוע V8 מתוצרת קאדילק, בעל הספק מכובד של 304 כ"ס, השלים את מלאכת בנייתן ומכר אותם עד שנת 1957, כשמנגד ניצבת לה השברולט קורבט אשר הייתה אמנם בעלת קונספט דומה של גוף פיברגלס קל, אך הייתה חזקה בהרבה ונתנה ביצועים של מכונית ספורט אמיתית.
ה-DKF נמכרה בתצורת גג מתקפל וגג-קשיח, אך נראה כי הרוב המוחלט של קוניה העדיפו את גרסת הגג המתקפל. לקוניה ניתן היה לבחור באחד מתוך ארבעה צבעים בלבד, שפמניה, ורוד, אדום בהיר וצהוב מבריק.
בסה"כ נמכרו 435 יחידות בלבד של ה-DKF .וכיום יש לשתי גירסאותיה, זו המקורית וזו אשר שופרה ע"י דארין עצמו, ביקוש רב בעולם אספני הרכב ושוויה, בהתאם.
