וולגה גאז 22 סטיישן שנת 1969
כתב: ליאור ברוך תצלומים: תומר פדר
הבטחנו לא לטלטל את נפשותיכם בסיפורי אהבה קורעי לב (שהרי אפילו אנחנו, חבורה צינית וקהת חושים, לא עומדים במרגשים שבהם). אלא שהפעם פשוט לא עמדנו מול עצמת התחושות. זהו סיפור אהבה בין לב, שעלה לישראל מרוסיה בשנת 1992, לבין וולגה גאז 22 אשר הקדימה בהרבה, והגיעה לכאן ב-1973.
כבר בגיל 16 קנה לב את המכונית הראשונה שלו, עליה שילם ב-200 רובל. הייתה זאת ענתיקה רוסית, אשר זכתה לשיפוץ ייסודי ומתוך מערכת היחסים שנוצרה עמה, עלתה ופרחה אהבתו למכוניות קלאסיות. וכך, עם השנים, קנה לב מכוניות שונות ושיפץ אותן, בעיקר לצורך שימוש יום-יומי.
בשנת 1992 עלה לב לישראל מרוסיה הקרה, כאשר לבו יוקד מחום למכוניות קלאסיות (תשומת לב הקוראים, כמובן, לשנינותנו, המשולבת במלים נרדפות, משלימות ובעיקר בדימויים מקוריים). במהרה השתלב לב בתחום המכניקה והמכונאות, וכיום מנהל לב את המוסך המרכזי של טויוטה בפ"ת.
שורשים
בשנת 2001 הפנה אחד העובדים במוסך, בעצמו חבר במועדון החמש, את תשומת ליבו של לב למודעת מכירה של אספן מכוניות שהחליט למכור את כל האוסף שברשותו: חמישים מכוניות במספר. אחת מאותן חמישים הייתה וולגה גאז 22 סטיישן מ-1969. לא חלפו דקות (חלפו כמה שעות) וכבר נפגש לב עם מי שתהיה בח"ל מאז ועד היום. לב הופתע כאשר ראה מכונית בצבע לבן אשר לאורכה רשומה המילה AMBULANCE. עוד לפני שהספיק לשאול, נאמר לו כי מכונית זו כיכבה במספר סרטים, ותפקידה האחרון היה אמבולנס. לא, היא לא הייתה אפילו מועמדת לאוסקר.
סקירה ראשונית של מצב המכונית, כאשר כבר הייתה בבעלותו של לב (מה שאומר, כי הקנייה נעשתה ללא בדיקה ראויה, מה שמוכיח כי הרגש שיחק כאן תפקיד מכריע [גם הוא לא מועמד]) הראתה כי היא במצב לא טוב, כלומר די רע ובקיצור: גרוע. ריקבון פשה בה בכל פה והיה במצב מתקדם, ולמעשה הוולגה לא הייתה באמת במצב נסיעה. גם העובדה כי חלקים מכאניים שונים ומשונים אומצו ממכונית שונות ומשונות לא עזרה לגאז לתת גאז (שנון, הא?). המנוע, לעומת זאת, לאחר בדיקה והתנעה, התגלה כחולייה החזקה: חי ובועט. בקיצור, שיפוץ מקיף בהחלט נדרש.
כמו בכל שיפוץ המתבצע כהלכה, השלב הראשון בדרך לתכלית המושלמת הוא הפירוק. הוולגה פורקה לגורמים – – "עד רמת הבורג" – ורשימה הוכנה ולקראת טיול מתוכנן באימא רוסיה. הרשימה הארוכה מאוד (רצינו לכתוב "כמו הוולגה", אבל יש גבול לחוסר הטעם ולהומור הרע. לא?) כללה כל חלקים מכאני או קוסמטי שנדרש.
חזרה לבריה"מ
ברוסיה של תחילת המאה ה-20, בשנות העשרים ליתר דיוק, הוקם מפעל המכוניות "GAZ", שיתוף פעולה טכנולוגי עם חברת פורד ארה"ב. בתקופה זאת, קיימה בריה"מ שיתוף פעולה עם חברות רבות במערב, כחלק מניסיונה לבנות תשתית תעשייתית ולייצב את מצבה הכלכלי. תוך זמן קצר הפכה גאז להיות אחת מיצרניות המכוניות והרכב הכבד מהגדולות ברוסיה ואף ייצאה את מכוניותיה לשוק האירופאי.
רוסיה של שנות האלפיים זוכרת את עברה המוטורי (ונראה כי אף אחד לא ייתן לה לשכוח, גם אם תרצה) ובמוסקבה מתקיימים מדי פעם ירידי מכוניות קלאסיות מתוצרת בריה"מ לשעבר. לב כיתת רגליו עם משפחתו ליריד המכוניות, שם מצא חלקים למכוניתו וקושר לספקי חלקים המייצרים ומשווקים חלקים מכאניים וקוסמטיים למכוניות מתוצרת זו מכל השנים והדגמים. בשדה התעופה הופתעו עובדי אל על לראות משפחה עמוסת מזוודות, אשר היו בהן מעט בגדים והרבה חלקים. אם המשפחה נשאה על כתפה גריל ניקל חדש ובוהק. העובדים בשדה הופתעו, התרשמו ופינו את הדרך לאוטו בחלקים.
שיפוץ
בשלב זה, כאשר רוב החלקים מצויים בידי לב, החלה עבודת הפחחות על המכונית. ניקוי חול לה זכתה המכונית העניקה משמעות כואבת למילה "מסננת", ומגג המכונית נותר בעיקר חור גדול… עבודת ריתוך ופחחות יסודית בה נבנה מחדש רוב גוף המכונית, לרבות הרצפה והגג על פי התבנית המקורית הביאה את המכונית למצב בו הייתה מוכנה לצבע. וולגה גאז המשוקמת זכתה לצביעה על-פי דוגמת צביעה של הדגם אותו החליפה, וולגה גאז 21 אשר יוצר בין השנים 1957-1958.
עיצוב פנים המכונית מזכיר מאד בצורה ובחומרים מכוניות האמריקאיות משנות החמישים. לוח המחוונים נראה כמו שילוב בין כזה של אולדסמוביל 98 מ-55' לזה של שברולט בל-אייר מ-57'.
שיפוץ וחידוש פנים המכונית היה מורכב וסבוך כבר מתחילתו. כל חלקי הפלסטיק והכפתורים המקוריים במכונית היו עשויים פלסטיק ישן אשר התפורר עם השנים. לב, יסודי בצורה שרק מי שיראה את שיפוץ המכונית במו עיניו יוכל להבין, דאג להביא את כל הכפתורים וחלקי הפלסטיק.
מערכת החשמל במכונית שופצה אף היא וחודשה לחלוטין. ברוסיה של שנות החמישים והשישים תשתית החשמל בבתים הייתה במתח של 127 וולט. להבדיל מכל רכיבי החשמל בוולגה גאז אשר הסתפקו ב-12 וולט הצנועים, התעקש להשתמש ב-127 וולט, כמו בבית. לשם כך הותקן במקור ממיר אשר דאג לספק מתח של 127 וולט ואף מוקם שקע חשמל מתחת לתא הכפפות לחיבור מכשירי חשמל ביתיים.
הממדים של הוולגה ממש נכבדים. האורך הוא 480 ס"מ, הרוחב 180 ס"מ ואילו הגובה מגיע ל-162 ס"מ. מרחב הפנימי של וולגה גאז 22 עשוי על כן לבייש סטיישן מודרנית של משפחתית גדולה. כאשר לב פותח את המושבים, הוא יוצר משטח ענק, המאפשר קריאה אגב שכיבה נינוחה. אפשר גם לקפל מאחור. במקום תא מטען של 1.56 מ"ר (24 ארגזי בקבוקי וודקה) התקבל תא מטען בגודל של כמעט 2.5 מ"ר (36 ארגזים).
ברוסיה, כמו ברוסיה, חימום פנים המכונית הוא מרכיב חשוב ונחוץ. תעלות צינורות החימום מסתעפים להם לאורך המכונית אשר דואגים לחמם את כל יושביה בחום עז. "ואם החימום לא עובד?" שאלתי את לב: " לא נורא, תמיד יש וודקה".
מכלוליה המכניים של הוולגה של לב זכו לשיפוץ ייסודי על-ידו. רוב החלקים והרכיבים המכאניים זמינים וניתנים להשגה בקלות, זאת בשל העובדה שאותו מנוע בדיוק בן ארבעה צילינדרים בטור, בנפח של 2445 סמ"ק והספק של 85 כ"ס, למעט שינויים קלים באבזור ובמערכת סינון השמן, מיוצר עד היום(!) ומשולב ברכבי שטח חדשים המיוצרים על-ידי וולגה גאז. האם וולגה גאז הקדימה את זמנה עם טכנולוגיה מתקדמת, או שמא המפעל עדיין תקוע בטכנולוגיה עתיקה? שאלה זו תישאר פתוחה.
הסרן הקדמי זהה אף הוא כמעט לחלוטין לסרנים הקדמיים המיוצרים כיום. לא פחות מחמישים פטמות גירוז קיימות במערכת ההיגוי של הוולגה ובפרונט שלה. המלצת היצרן הייתה לגרז את הוולגה גאז בכל 5000 ק"מ. המלצת הנהגים שהתנסו בנסיעה בפועל בוולגה הייתה לגרזה בכל כמה נסיעות…
באימא רוסיה הקרה, בה הטמפרטורות מגיעות ל-40 מעלות מתחת לאפס ואף יותר, אין שום סיכוי להניע מכונית ללא חימום מוקדם למנוע. לוולגה גאז היה פתרון מקורי לבעיית הקור; מנואלה (כן, ההיא מתחילת המאה) מוקמה לה ליד הגלגל הרזרבי וניתן היה לסובב את המנוע מספר סיבובים לצורך שימונו ואף להניעו באמצעותה.
אין לאן למהר כאשר נוסעים בוולגה גאז 22. נסיעה במהירות המרבית – העומדת, לפי נתוני היצרן, על 135 קמ"ש – יכולה להיחשב לסיכון לא מחושב. ארבעת בלמי התוף, ללא מגבר בלימה, דורשים מהנהג לא מעט כוח. בוולגה הגדילו עשות כאשר יצרו גרסתV8 בנפח 5500 סמ"ק בסדרת ייצור מיוחדת עבור הק.ג.ב. המשעשע בגרסה זו היא העובדה כי בכל המכוניות בעלות מנוע ה-V8 היה צורך למקם שקי חול בתא המטען, בדיוק מעל הסרן האחורי. גם זאת דרך כדי למנוע פרפור גלגלים.
רכב לתפארת
לב נוסע כיום בוולגה גאז 22, במצב תצוגה – והיא ככל הנראה אחת היחידות מסוגה בארץ הקודש. לא אחת הוא נתקל במבטים בוחנים של מבינים לא-קטנים במכוניות קלאסיות, אשר מרימים גבה כאשר אינם מצליחים לזהות את סוג המכונית. ולא בכדי. עיצובה לקוח, או נקרא לזאת בעדינות, "מושאל" ממכוניות אמריקאיות משנות החמישים המאוחרות. לב כבר למד לזהות את המבט ועוד לפני שהוא נשאל עונה לב: "השם הוא גאז, וולגה גאז", וממשיך בנסיעה בגאווה – שלא ניתן שלא להבחין בה.
