כתב וצילם: ליאור ברוך
צליל התנעה. שקט תהומי למשך כחצי שניה, כזה שמשאיר ספק… התניעה? לא התניעה? וכאילו בכדי לאשר, בעוד נשמע גרגור מנוע שהפך לנהמה קלה מאחורי גבי, באה ולחשה לי הפרארי מאחורי אוזניי "התעוררתי, אפשר להתחיל". התחלתי. המבט מופנה לפנים, לא יודע למה לצפות… היא תהיה נחמדה אליי? האם להיות נחמד אליה? מספיק לחשוב, אמרתי לעצמי, תוך שהעלתי את הסל"ד לכיוון ה-3,000 סל"ד והרפתי במהירות מדוושת המצמד והנה זה בא… הצליל הענוג הזה ששמעתי עד היום רק בסרטים, נהמת מנוע ה-V8 של הפרארי 308 GTS מתעורר לחיים ומתחיל בטיפוס מעלה מעלה. שתי הידיים על ההגה, המבט יורד לרגע לכיוון מד הסל"ד, אשר כאילו ומתגרה בי כשהוא מראה חיווי של 6,000 סל"ד ואומר לי במבטא איטלקי כבד "נו, יא חנון, אתה רק ב-6,000 סל"ד, פה זה פרארי, איטליה, אקזוטי, זה לא אוטו אמריקאי, תלחץ!" אני לוחץ אני לוחץ! אמרתי בליבי תוך שאני מעביר להילוך שני ואני בקרב עם הפרארי, היא רוצה לשלוט בי, אני רוצה לשלוט בה, תיכף נראה מי שולט במי….
בשנת 1975 קרה דבר. בתערוכת הרכב בפריז, הציגה פרארי את היורשת של הפרארי 246 Dino, הפרארי 308. בתערוכה זו עם מכונית זו באה פרארי לומר לעולם – בנינו מכונית שאותה יכולים לקנות גם אנשים "רגילים", לא רק עשירים ומיוחסים. בטוחני שמשפט זה של פרארי נתן תקווה למנקה שטאטא בסוף היום את דוכן פרארי, רגע לפני שחזר לביתו בפיאט 500 שלו (בה הוא כנראה נוסע עד היום…). מכסה המנוע הפתוח מול אור הזרקורים גילה מנוע בעל 8 צילינדרים בתצורת V, בנפח 3.0 ליטרים ומכאן בא שמה של ה-308 (נפח-מספר צילינדרים), עיצוב שמיימי אשר שייך מיד את המכונית לשמפחת פרארי וצבע אדום אש, אדום פרארי, כזה שאפילו זבוב עיוור לא יכול להתעלם ממנו. ניתן להניח שאנשי פרארי לא הניחו באותה תערוכה כי עיצובה של ה-308 יעמוד בהצלחה כבירה במבחן הזמן וכי היא תהפוך להיות להיות הפרארי הנמכרת ביותר בכל הזמנים, עם 21,678 יחידות, אשר יוצרו לאורך תקופה של 15 שנים.
ה-308 GT4 הייתה רק ההתחלה, התחלה שנתנה לפיניפארינה תיאבון לשדרגה ולהציג את ה-308 GTB, רוויה באלמנטים עיצוביים שמגיעים מה-246 Dino ומה- 365 GT4 BB. המכונית הייתה מרהיבה ביופיה ונראתה כמו פסל של מיכאלאנג'לו, אלא שבפסל זה השתמשה בפרארי בחומרים פלסטיים לייצור גוף המכונית, דבר אשר פגע בהערכת הקהל למכונית. באפריל 1977, לאחר ייצור 808 מכוניות, החל ייצור ה-308 ממתכת, כמיטב המסורת.
אז איפה היינו?.. הילוך שני.. דוושת הדלק בחצי הדרך, מקשיב לצליל המדהים הזה, החד-ערכי הזה, כמעט ואפשר לשמוע אותן, בוכנה בוכנה, עולות ויורדות כצליל מנגינה וככל שעולה הסל"ד, כך מצטרפים להם כלי-נגינה נוספים לתזמורת, עד ששוב, אי שם במעלה הסל"ד נשמע המנוע המרכזי כמו רגע שיא סימפוני, בשילוב ויברציות המוזרמות ישר לגב המושב באופן שגורם לי לפצוח בשירת סופרנו איטלקי (אל תדאגו, שתקתי) ועם הלחיצה על המצמד וההעברה להילוך שלישי, נרגעת כל המנגינה הזאת, כמתלחשת לקראת הסונטה הבאה…
הנהיגה בפרארי 308 שונה מנהיגה בכל רכב אחר. לא בגלל שזאת ה-308, אלא בגלל שזו פרארי. נהיגה באקזוטיקה כזו דורשת מהנוהג בה להתגבר על יצרים של ילד שרוצים לשחק עם הצעצוע בלי סוף (שלי מהבית!), להתגבר על הרצון להדביק לרצפה בכל רגע נתון את דוושת הדלק ולו בכדי לשמוע את המנוע מנגן ופשוט להנות מהנסיעה בה, נסיעה שקטה ורגועה, כזו שמאפשרת להתחבר לפרטים הקטנים במכונית, לשקט המדהים של הנסיעה, גם במהירויות של 3 ספרות, את התחושה ששום שפכטל לא יכול לגרד אותה מהכביש, שכן היא מקנה תחושת ביטחון של אחיזה אולטימטיבית ודביקה. האמנם? כן.
בכניסה לסיבובים במהירויות נמוכות עם ה-308 מבינים שהיא בנויה אחרת. עם שלדת צינורות, מנוע מרכזי ועצמות עיצה כפולות, היא מדברת בשפת הכביש ולא רק, היא שם בכדי לתרגם את השפה עבורך. כאילו ויש בה מנגנון פלאים המעביר כל גרגר בכביש, כל תחושת היגוי, כל סף איבוד אחיזה ישר לזוג הידיים האוחזות בהגה, באופן אשר גורם לנוהג בה לרצות לומר לפרארי כמה קללות ולו בכדי שתתרגם אותם בחזרה לכביש מע"צ הרעוע. יציאה מסיבוב, במהירויות גבוהות יותר, מלווה בלחיצה ארגסיבית על דוושת הדלק מיישרת ברגע את פני הפרארי לכיוון הנסיעה, ללא שום עניין במיקום ישבנה, שכן מיד גם הוא, אף אם הוא נזרק לרגע לימין או לשמאל תוך הדבקת הדוושה לרצפה, ימצא לבטח את כיוונו ויתחבר להרמוניית האחיזה של הפרארי לקראת הישורת הבאה.
למה בעצם פרארי? שאלתי את שמוליק, בעליה של ה-308 ובלי למצמץ ענה "כי אני יכול", לרגע חשבתי לעצמי… הנה עוד מיליונר שהביא מכונית אספנות יקרה מחו"ל אך אז המשיך ואמר "בגלל שהפרארי 308 יוצרה בכמות גדולה ונחשבה לזולה יחסית, מחיר הרכישה והייבוא שלה היה סביר וכמו שאני יכול, כמעט כל אחד שיש לו רכב אספנות, יכול גם הוא להביא פרארי" ואכן, ה-308, אשר ספגה לא מעט ביקורות כאלו ואחרות ממקניטי פרארי, על כך שהיא עממית והמונית (21,678 יחידות, זוכרים?…), נמכרת בשל כך במחירים סבירים ואף זולים מאקזמפלרים אחרים אשר נחשבים לפחות אקזוטיים וללא סמל של סוס צוהל על מכסה המנוע…
עבור שמוליק, הפרארי מהווה חלק מאוסף של 6 מכוניות ("זאת רק ההתחלה"), אשר כל אחת מהן מיוחדת ונדירה בדרכה, אם זו פורשה Turbo look במצב מושלם, או אם זה קורבט 78 Stingray מדגם ייחודי ועוד.
בעודי משוחח איתו כששנינו ישובים במכונית, במקום להיות מנומס ולהסתכל על איש שיחתי, בהיתי בפנים המכונית ועלו בי זכרונות ילדות, של פוסטרים ענקיים תלויים על הקיר ובהם רואים פרארי אדומות, כשבידית ההילוכים שלהם יש מסילה לכל הילוך והנה, אני יושב בתוך אחת כזאת, משלב תוך כדי שיחה את ההילוכים באופן שדמיינתי בעודי עולל. מרמזור לרמזור המשכתי לבהות ביתר מכלולי ה-308, כפתורי התפעול הממוקמים במיקום מושלם לתפעול בקונסולה המרכזית, מתגי מזגן מקורי, מאפרה עם מכסה ניקל, עטור בסוס הצוהל לבית פרארי, לוח השעונים המציג מהירות מרבית של 280 ק"מ, אשר אינה רחוקה מהמהירות המרבית בפועל – 249 קמ"ש. מד הסל"ד רומז בעזרת קו אדום שהוא לא יכעס עם תגרד את ה-7,600 סל"ד, בדיוק הסל"ד הנחוץ בכדי לשנע את כל 240 סוסיה (בגרסא האירופאית ההספק היה 255 כ"ס).
חייב אני להתוודות, כי הנהיגה בפרארי ברחובות עירוניים, כמעט גרמה לי לתחושת מבוכה. ה-308 כל-כך נמוכה (111 ס"מ) והישיבה בה קרובה לתנוחת שכיבה, עד שהרגשתי שאני כמעט רואה את מכלוליהן התחתונים של המכוניות לידי, כאילו והייתי אדם קטן-קומה המציץ מתחת לחצאיות של עלמות חן. גובהה ותנוחת הישיבה הם שילוב נפלא הנותן תחושה של חיבור לכביש, לא רק של המכונית אלא גם שלי, תחושה של טיסה מהירה בגובה נמוך (ועם גג הטרגה הרוח מעליי אכן נתנה את התחושה הזו), גם אם המכונית כלל לא זזה.
ה-308 של שמוליק כבר לא צעירה, אך אין מילימטר בה אשר יעיד על זקנתה. שלמותה החיצונית והפנימית, בשילוב עם 24,000 מיילים מקוריים מראים כי בעליה הקודמים לא חסכו ממנה אהבה. "איך בעצם מתחזקים פרארי בארץ הקודש?" שאלתי את שמוליק, "מכינים מפה למקומות הקדושים" ענה לי שמוליק וזכה להרמת גבה מצידי, "בכל טיפול אני אזמין לישראל נציג מחברת פרארי, אשר יגיע לאיטליה ולאחר שיטפל לי במכונית, אקח אותו לטיול במקומות הקדושים", "אה, הבנתי….ובכל זאת?", שאלתי, "לתחזק פרארי, זה לא קצת מפחיד בהתחשב שאין לה אפילו בורג חלופי בארץ?" למעשה, לאחר שרכשתי אותה בארה"ב, שלחתי אותה לגרמניה ומשם, בנסיעה, הגעתי למפעל פרארי במודנה. שם, עשו לי טיפול מקיף למנוע וליתר המכלולים, באופן שמיישר לי קו לאלפים רבים של מיילים עתידיים", אה, עכשיו באמת הבנתי. "חשוב לי לציין" אומר שמוליק "הפרארי הזו היא לא סממן של עשירים, היא מכונית שבאמת אספנים יכולים להרשות לעצמם, כחבר מועדון החמש, אשר הוסיף רבות לאהבתי לעולם המכוניות הקלאסיות, אני רואה בעיניי רוחי אספנים נוספים מייבאים להם מכונית כזו, במחירים לא רחוקים ואף זהים למכוניות אשר מיובאות כבר היום לארץ"
אם כך, לנו, אלו אשר אין פרארי באמתחתם, נותר רק התחיל לחסוך, לא יותר מדי, וגם לנו תהיה פרארי (או פיאט 500).
