חברת מורגן נוסדה בשנת 1910 ובמשך 25 השנים הבאות, ייצרה בעיקר מכוניות קטנות יחסית בעלות 3 גלגלים, עם גלגל אחורי יחיד ומתלים קדמיים עצמאיים. בשנת 1939, מורגן הבריטית הכריזה על תחילת ייצור מכוניות ספורטיביות. אותה יצרנית רכב קטנה נודעה בהדבקות למסורת ולתפיסת עולמה בכל הקשור לייצור מכוניות ואף כשמתחרותיה התקדמו עם השנים בכל נוגע לעיצוב מכוניותיהם, מורגן נשארה עם ה"אני מאמין" שלה בכל הנוגע לעיצוב המכוניות, עד לימים אלו.
למרות אותה התיימרות של מורגן לייצר מכוניות ספורט, לא ניתן לכנות רבות מהן מכוניות ספורט של ממש. חלקן היו בעלות היגוי מסוכן למגי והתנהגות כביש אשר כל קשר בינה לבין התנהגות מכונית ספורטיבית הינו מקרי בהחלט. בשנות העשרים המאחרות החליטה מורגן להפוך את המכוניות הספורטיבית שלהן לכאלה ולשם כך, שינתה את עיצובן, העניקה להן זנב המכונה זנב סירה ( Boat Tail ) ושינתה את עיצוב השמשה הקדמית לכזה אשר זכה לכינוי אירו ( Aero). אותן מכוניות ספורטיביות ניתן היה לרכוש בתצורות מנועים שונות, כולם מתוצרת יצרנים שונים כגון JAP, Anzani, Blackburne ו-Matchless. כפי שמרמזים השמות הנ"ל, מורגן למעשה השתמשה במנועי אופנועים בכדי להניע את מכוניות הספורט שלה, בתצורת V-Twin, אשר מוקמו בחזית הרכב, לפני הרדיאטור.
דגמי הסופר ספורט אירו של תחילת שנות ה-30, למרות עיצובם הלא שגרתי, נראה ספורטיביים למדי ובעלי חזות הדומה למכוניות המרוץ של אותם הימים, עם מערכת מתלים מורכבת יחסית וגל הינע בעל שתי שרשראות, המניעות את הגלגל האחורי, אשר מוקם בין שני קפיצי עלים.
המכונית בכללותה הייתה בסיסית עד מאוד, ללא גג מתקפל או הגנה כלשהי לנהג או לנוסע ותיבת הילוכים פשוטה בעלת שני הילוכים בלבד. מנוע האופנוע היה בעל הספק של 45 כ"ס, אשר הספיק בכדי להניע את התלת אופן הממונע למהירות מירבית של 121 קמ"ש. מערכת הבלמים הייתה שילוב בין בלמי מכונית לאופנוע, כאשר מאחורה נבלם הגלגל באמצעות בלם תוף המופעל רגלית, בעוד זוג הגלגלים הקדמיים נבלמו בעזרת בלמי תוף המופעלים ידנית. משקלה הקל של המורגן סופר ספורט אפשר לה להיות זריזה ומהירה יחסית ואף להשתתף ולמצח במרוצי רכב שונים של אותה התקופה.
