כתב: ליאור ברוך. צלם: תומר פדר
ישנן מכוניות, אשר עצם הישיבה בהן מסיעה את היושבים לזמן אחר. אותי, על מושב הנהג של הדארט הזאת, הישיבה הובילה לשנת 1962 – השנה בה יוצרה, הרבה שנים לפני שנולדתי. 'ככה זה היה אז' אני אומר לעצמי, עם מחוונים שכאלו, פקדים שעובדים כך ואיזה מושב אחר… משום מקום בא שיר של ניל סדקה, והרדיו בכלל היה כבוי.
מכירה פומבית
מתניה לוי גלש להנאתו באתר המכירות הפומביות eBay וחיפש מכוניות מעניינות. אגב השיטוט הוא נקלע לתהליך הסיום של מכירת דודג' דארט 440 62'. "את זה, את זה אני רוצה" אמר מתניה, מסתפק בתמונה קטנה של המכונית שפורסמה שם. במהלך הקרב על הזכייה, נזכר מתניה במכונית זהה שהייתה, לפני שלושים שנים, שייכת לחבר קרוב. האהבה לדארט הזאת נקבעה כבר אז. "זכית!" אמר לו החבר אשר ניהל בשבילו את ההתמודדות במכירה הפומבית. תוך יום הועמסה הדודג' בדרכה לארץ ישראל, על-מנת לעשות עלייה, כדת וכדין.
לאחר שקנה, בשותפות עם אחיו אמיר, באו החששות. בכל זאת, המכונית נרכשה על-פי תמונה בלבד שחוזקה על-ידי המוכר שאמר כי "הכול תקין. הקונה מוזמן לבוא ולבדוק את הרכב בעצמו". העניין הוא שהמרחק בין פ"ת לשיקאגו אילץ את מתניה להאמין לו. הוא לא עמד במתח, ועם הגעת המכונית, על הרציף עשה לה מתניה בדיקה מקדמית; הוא נכנס פנימה, בדק את לוח המחוונים, הפעיל את המתגים, התניע את ה-V8 המגודל – ואף יצא למיני סיבוב על הרציף, "רק כדי לראות שהכול בסדר"…
בחניה של מתניה ואמיר לוי ניתן למצוא קלאסיות מכובדות נוספות כגון פורד ת'נדרבירד 64', ביואיק סקיילארק 63' קונברטיבל, טנדר שברולט אפאש 59', וויליס 4×4 64' (ויש עוד). אלא שמתניה אומר כי הדודג' דארט 440, היא ולא האחרות, נוגעת באותם מקומות אצלו בנפש, לוקחת אות לזמנים אחרים.
"המכונית מקורית לחלוטין" אומר מתניה ומרים את שתי ידיו לצדדים, בתנועת "לא נגעתי". דפנות הדלתות מעוטרות בפסי ניקל ובסמלי דודג' מקוריים. כל סביבת הנהג אומרת שנות השישים, על הלוח בן חמשת המחוונים המסודרים בשורה ובסימטרייה מופלאה, על כפתורי הניקל שלצדם לתפעול האורות והמגבים ועל מד המהירות המוארך, זה שהאמריקאים אוהבים. על המוזיקה מופקד רדיו מנורות עתיק מעוטר ניקל, עובד ומשמיע צלילי AM ענוגים.
לטיול יצאנו
התנעת המנוע לוותה בצליל הממכר (אני מכור, לא יודע מה איתכם) של V8 המתעורר לחיים ורק מחכה לתחילת הנסיעה. לדודג' דארט 440 תיבת הילוכים אוטומטית בת שלושה הילוכים. השליטה בהם נעשית באמצעות מתגים מצופי ניקל, כמובן, הממוקמים משמאל להגה. מתחת לכפתורים מותקנת ידית קטנה, והזחתה מימין לשמאל משחררת ממצב "PARK". לחיצה על כפתור עם הכיתוב DRIVE והשילוב להילוך הראשון לא אחר לבוא. פטנט זה של מתגי תפעול לתיבה האוטומטית היה נהוג בדגמי קרייזלר למיניהם, ובכללם פליימות' ודודג' משנים אלו.
הדארט הכירה את הדרך. אני? רק כדי לשמור וקצת לעזור. זוהי מכונית רכה, מאוד רכה; נכון יותר: מאוד מאוד מתנדנדת. עם המנוע המבקבק מלפנים, והמתלים הרכים למטה, וכמו אונייה היא הפליגה לה היישר לפנים, במין עצלות נינוחה, שטה על הכביש בגאון, אגב התעלמות כמעט מוחלטת מבורות, מהמורות ומכשולי מע"צ אחרים. לחיצה בריאה על הדוושה, מראה כי לדבר הזה יש גם דחף. בצמוד לבריטון נוהם נשלחת הדארט לפנים, אגב הרמת חרטום ושקיעת עכוז מתואמות לתפארת. זה עובד נפלא בקו ישר, אבל לקראת הפנייה העניינים מחייבים גישה אחרת. צדה הנגדי לפנייה שוקע מעדנות; עידון הוא עניין חשוב כאן (אם לא רוצים לחוות היגוי-יתר בעייתי), ויש לזכור שבכל זאת, זוהי אונייה, לא סירת מירוץ.
ההגה של הדארט גדול, מאוד גדול, כמעט כמו הגה של משאית של פעם. זהו הגה עם הרבה תגבור, המון בעצם. אפשר לסובב אותו מצד לצד, בעמידה עם אצבע אחת. יופי לחנייה. לנהיגה? זה כבר סיפור אחר. עם תחושה של מוט בתוך דלי חמאה קשה לקבל משהו שקרוב למידע מההגה הזה. וכמו באמריקאיות של פעם, כדי לשמור על יציבות כיוונית ראויה, יש לשחק עם ההגה. כל הזמן. וזה לא כל כך רע כמו שאתם חושבים: התנועה הבלתי-פוסקת אווילית משהו אך אינה קשה (בגלל הרכות) ובעיקר שומרת על תעסוקה קבועה. אבל כן, יש כאלו שאוהבים את זה ככה. גם היום. המתעניינים ישמחו לדעת כי ניתן להחליף את התיבה לכזאת עם יחס קצר יותר.
הגענו. הייתי צריך לצאת החוצה, אבל האמת? פשוט לא רציתי. רציתי לשמור עוד קצת מאותה תחושה ייחודית של נהיגה בתוך זמן אחר. תומר, שרצה להתחיל לצלם, נשבר לאחר רבע שעה של המתנה, והסיט אותי ממנה אגב לחץ פיזי, הדרך היחידה שגרמה לי לזוז. וזה היה טוב. כך יכולתי להתרכז בעיצוב הדארט הזאת.
דבר אחד ברור. נראה כי מעצבי דודג' דארט 440 לא חסכו בפרטים בעת תכנונה. כמעט ואין חלק או משטח מתכת במכונית שלא טופל באופן נפרד – בין אם זה על-ידי עיטור בפסי ניקל, כיפופי פח מיוחדים, סנפירי ניקל אחוריים המתחברים לפנס האחורי או הגריל הייחודי והיוצא דופן של הדארט. גרסה זאת של הדארט, ה-440, להבדיל מה-330, מתאפיינת באבזור פנים וחוץ עשירים יותר והכי חשוב: בעיטורי ניקל פנים וחוץ הייחודיים רק לה.
היום לפני 42 שנים
הדארט 440 פשוט ריתקה אותי. הגריל הקדמי עטור הניקל על ארבעת פנסי החזית הממוקמים בו ובצדיו, צליל ה-V8, לוח המחוונים מעולם תעשייתי אחר. נשארתי ב-2004, והתבונתי במתניה נכנס, מתניע את הדארט ומתחיל את הנסיעה לאחור בזמן.
דודג' דארט 440 62'
מנוע V8, 5210 סמ"ק
הספק/סל"ד 250 כ"ס/4400
מומנט/סל"ד 47 קג"מ/2800
הנעה אחורית
תיבה אוטו', 3
בסיס גלגלים 249 ס"מ
אxרxג 513.1×194.3×139.7 ס"מ
משקל 1700 ק"ג
