בחזרה לעתיד? כן, יש כזאת מכונית!

בחזרה לעתיד? כן, יש כזאת מכונית!

מי מאיתנו לא מכיר את המכונית המפורסמת מהסרט בחזרה לעתיד? אותה אחת שברגעים ספורים מזנקת כמה עשורים קדימה או אחורה. אותה אחת שמקפלת גלגלים וממריאה וניזונה מזבל אורגאני…יש כזה אוטו? מסתבר שכן, בערך.

"דוק בראון", אותו מדען תמהוני/גאון לבן השיער אשר תכנן ובנה את מכונת הזמן האולטימטיבית לקח איתו לא רק את מארטי מק-פליי (מייקל .ג.פוקס) למסע בזמן אלא גם סחף אחריו עולם שלם עם טרילוגית סרטי החזרה לעתיד בבימויו של רוברט זמאקיס ובכל אחד מהסרטים הופיעה גירסא מיוחדת ומשוכללת יותר של מכונת הזמן – בשמה האמיתי – Delorean DMC-12 .

ובכן, מהי/מיהי אותה מכונית/מכונת זמן?

ג'ון דלוריאן היה מהנדס כריזמטי שטיפס במעלה הסולם ההירארכי בחברת GM בקצב מסחרר בשנות בשישים ובשלהי השבעים. לאחר שהיה המהנדס הראשי של חברת פונטיאק עבר להיות המנהל הכללי של חברת שברולט ומשם לתפקיד סגן נשיא ייצור מכוניות וטנדרים בג'נרל מוטורס בשנת 1972.

הרעיון לייצור מכונית הדלוריאן עלה במסדרונות GM בשנות השבעים וקרם עור וגידים באירלנד בתחילת שנות השמונים וקרס באותה מהירות שבה הוא התחיל בשנת 1982.

ההתחלה

לאחר שג'ון דלוריאן החליט לפרוש מחברת GM בשנת 1973 ולהקים את חברת דה-לוריאן, החלה הקריירה המבריקה של דלוריאן להשתבש. בשנת 1974 החל לשרטט סקיצות למכונית ספורט-קופה, מכוניות שהוא קיווה שתשלוט בקטגוריה זו של מכוניות בצפון אמריקה. במשך ארבע השנים הבאות חיפש משקיע שיצטרף אליו להרפתקה. לאחר חיפושים רבים השיג את תמיכת ממשלת בריטניה והקים את מפעלו בדונמארי שליד בלפאסט.

מכאן הדרך למכונת הזמן הייתה עוד ארוכה. שירותי יצרנית הרכב לוטוס נשכרו בכדי להפוך את הרעיון מתיאורטי לפראקטי לבניה ולייצור המוני. תוך כשנתיים בלבד, בדצמבר שנת 1980 ראו אור מכוניות הדלוריאן הראשונות והייצור הסדרתי החל בשנת 1981.

תהפוכות רבות ידעה המכונית עד שראתה אור, עיצוב הרכב עם דלתות השחף נשאר זהה לכל אורך פיתוח הרכב אך בתחילה הותקן בה מנוע אחורי חלש יחסית מתוצרת סיטרואן, בהשראת הפורשה 911 וגוף הרכב היה בנוי מפיבר-גלס. בגלגולה הבא כאב-טיפוס הייתה הדלוריאן עשויה ממתכת עמידה בחלודה ומכלולי הרכב שונו. מנוע הרכב הוחלף למנוע 2.66 ליטר מתוצרת רנו/וולוו בתצורת V6 בעל הספק מוצהר של 132 כ"ס. בפועל, בדיקות שערך המגאזין Road & Track's הראו שהדלוריאן משיג המהירות מקסימלית של 175 קמ"ש בלבד ותאוצה של 10.5 שניות מ0-100. מסקנה – הדלוריאן נראית מכונית ספורט מהירה, ובכן היא רק נראית כך.

איכות הרכבים הראשונית שיצאו מפס הייצור הייתה סבירה, בלשון המעטה. זו הייתה אמורה להשתפר תוך זמן קצר תוך צבירת ניסיון בבניית מכוניות. בשלב ראשון, כל מכוניות הדלוריאן תוכננו לייצוא לאמריקה הצפונית ושיווק הרכב באירופה תוכנן להתחיל משנת 1983.

ובכן, איכות הרכבים הסתברה לא רק כסבירה, אלא כגרועה. בפועל , מכוניות הדלוריאן הייתה מרחק שנות אור מהדלוריאן שראה ג'ון דלוריאן בחלומו. התוכנית המקורית הייתה לייצר 25,000 כלי רכב בשנה, 600 רכבים בשבוע ובפועל נראה כי ייבנו לא יותר מ- 10,000 כלי רכב בשנה, 200 בשבוע, בקושי.

דלוריאן טען כי הביקוש למכונית גובר על ההיצע ורכבי הדלוריאן מיד שנייה נמכרים הרבה מעל המחירון, האמת לאמיתה הייתה שהמכוניות פשוט לא נמכרו, לא כחדשות ולא כיד שנייה.

הסוף

בחודש יוני 1981 שפל של 40 מכוניות לשבוע יוצרו וכמות זו הוכפלה ל-80 עד נובמבר. בפברואר שנת 1982 הודיעה ממשלת בריטניה כי היא מפסיקה את התמיכה בחברה, דבר שגרם לקופת החברה להתרוקן מיד ובכך באה לקיצה חברת דלוריאן.

רק כ-8000 DMC-12 יוצרו אי-פעם ואף לאחרונות המכוניות החדשות בזמנו לקח חודשים רבים להימכר.

בשנת 1985 זכתה הדלוריאן לתהילת עולם עם יציאת סדרת סרטי "חזרה לעתיד" לאקרנים, אך היה זה מאוחר מדי בשביל דלוריאן אך תמיד נזכור את מכונית הספורט המיוחדת הזאת,ה-DMC-12, כ"מכונית של חזרה לעתיד".